שיטת החיבור לרשתות הנדסיות נבחרה בעיקר על סמך מבנה הציוד, דרישות התפעול וסביבת העבודה; השיטה שנבחרה משפיעה על יעילות ההתקנה, קיבולת- נשיאת עומס ואמינות תפעולית. שיטות חיבור נפוצות כוללות חיבורי פינים מפוצלים,-חיבורי לוחות, חיבורים מרותכים ומכלולי מחברים מיוחדים. שיטות אלו מאפשרות לשרשרת ליצור מבנה רציף המסוגל לענות על צורכי העברת הכוח ושינוע החומרים של סוגים שונים של מכונות.
חיבור- פינים מפוצלים היא שיטה נפוצה, הכוללת הרכבה של רכיבים כגון קישורים מחברים, לוחות חיבור ופינים מפוצלים. שיטה זו מציעה התקנה ופירוק נוחים, מה שהופך אותה מתאימה לציוד הדורש התאמה או תחזוקה תכופים. חיבורי לוחות חיבור- משתמשים בלוחות שתוכננו במיוחד כדי לחבר שני מקטעי שרשרת; שיטה זו מספקת חוזק ויציבות חיבור מעולה, מה שהופך אותה לאידיאלית עבור ציוד הנדסי הנתון לעומסים כבדים.
עבור יישומים הדורשים חוזק גבוה וקיבוע קבוע, ניתן להשתמש בחיבורים מרותכים. ריתוך משפר את החוזק הכולל של המפרק וממזער את הסיכון להתרופפות; עם זאת, פירוק ותיקון הם קשים יחסית, ומחייבים סטנדרטים גבוהים של איכות ייצור וטכניקת ריתוך. בנוסף, חלק מרשתות ההנדסה משתמשות במחברים מיוחדים-ברכיבים סטנדרטיים המאפשרים התקנה מהירה ומשפרים את יעילות התחזוקה.
בחירת שיטת החיבור המתאימה דורשת הערכה מקיפה של גורמים כגון מפרטי שרשרת, עומסי עבודה, מהירויות פעולה ודרישות תחזוקה. שיטת חיבור מתאימה לא רק מבטיחה יציבות תפעולית אלא גם מפחיתה את שיעורי התקלות, ובכך משפרת את בטיחות הציוד ומאריכה את חיי השירות. לכן, התקנת שרשראות הנדסיות חייבת להתבצע תוך הקפדה על מפרט טכני על מנת להבטיח חיבור מאובטח ואמין.